להלן מספר נקודות מוצא חשובות ב"אני מאמין" שלנו – בכל אחת מהנקודות לינק לאחד המאמרים אשר מרחיב את הנושא, שואל שאלות, מציע תשובות ופתוח להעלאות ולשיתופים שלכם/ן.

עקרונות מנחים:

1) דת שונה תכלית השינוי מאמונה -

אמונה היא תחושה וככזאת הינה אינדווידאלית מיסודה ואינה באה לכפיפה של ארגון או ממסד.

דת הינה אוסף של חוקים שנאגדו בתקופה זו או אחרת, אשר מטרתה העיקרית היא יצירת סדר חברתי מתוך סט של אמונות. המטרה העומדת בכתיבת המסה אותה אנו מגדירים כקובץ החוקים האלוהיים / קוסמיים ולהם אנו קוראים דת – הינה תמיד אבל תמיד – שמירה של צביון חברתי משותף ושמירה על סדר חברתי. אמונה, כפי שאנו מבינים את המושג, הינה כמיהה עמוקה שיסודה בחווית אנוש או בתחושה. לעיתים בלתי ניתנת כלל לריסון לוגי וקל וחומר שלא למיצוי מילולי. אמונה היא תחושה וככזאת הינה אינדווידאלית מיסודה ואינה באה לכפיפה של ארגון או ממסד.

2) חופש האמונה

חברות שונות בתקופה המודרנית קוראות ל"חופש דת" – אנחנו מעוניינים להרחיב את המושג ולדייק אותו למאה ה21 – תקופתו של האינדיבידואל – ולקרוא לאותו עיקרון חשוב "חופש האמונה" 

אתה רשאי אם כן לקרוא לעצמך אדם מאמין אך לשלול מכל וכל קיומו של איזשהו צו אלוהי הדורש ממך להשאיר את רכבך בחניה בשבת.

אתר זה והכותבים בו מכבדים את זכותו של כל אדם ליצוק בעצמו, מתוך הגיונו הבריא, מתוך תחושותיו ומתוך מקומו - את סט האמונות שלו - כל עוד אלו מכבדים את אמונותיהם ודרך חייהם של אדם וחיה בסביבתו.

3) עקרון אחידות הדברים או הפרדוקס של המדען ותלמיד הישיבה

כשם שנשמעת מופרכת טענתו של תלמיד הישיבה, היוצא מנקודת ההנחה שתפילותיו הן הן הכח התומך באי קריסתו של העולם ובבריאה המחודשת בכל בוקר העולה - כך, פחות או יותר, יכולה גם להישמע טענתו של המדען לגבי כוחות (אנרגיה חסרת מסה) עצומים בעולם התת אטומי המחזיקים את האלקטרונים נעים במסלולם המעגלי סביב פיסת חומר אחת קטנטנה ויחידה.

שכן כמו המאמין התורני, כך גם המדע המודרני מאמין ללא סייג בהימצאותה של אנרגיה, של כח, הכלוא בחומר - בעולם הנגלה.

עוד בנושא זה במאמר הבא. "E=mc°2" -

מתוך הרעיונות המובעים במאמר הנ"ל נגזר העקרון הרביעי

4) אנרגיה גדולה מחומר

5) עקרון אי השלמות

 

אי השלמות הינה עקרון מנחה ומרכזי בחוויתנו את העולם. כשם שמכסת סיפוקינו אינה יודעת שובעה,  ללא תלות של ממש במאמצינו, כך הרעיון של שלמות מוחלטת ביצירה או בחוויה האנושית עתידו להיכשל. באותו האופן, ניתן להכיל את עקרון אי השלמות על יכולתה של החוויה האנושית ושל המיתודה המדעית, ככלי השרת העיקרי העומד לרשות המחשב האנושי, לתת הסבר מקיף שלם ומושלם לעולם.

בלינק למאמר הבא תמצאו מספר דוגמאות וציטטות מעניינות הנוגעים בנקודת המבט המדעית וביכולתה (המוגבלת עד כה – וכפי הנראה מיסודה) לספק הסבר שלם לכלל אותן תופעות בעולם הנגלה.

לגבי נקודה דומה ובעלת רלוונטיות רבה לחיינו היא ניתן לקרוא במאמר הבא:

תקרת הזכוכית של הידע.

"ידע הוא כח" - היא מימרה שכוחה. האם הגענו לנקודת הזמן בה אנחנו נחשפים לבקיעים בכוחו של הידע הנחשפים דווקא כתוצאה ממהירות זרימת המידע?

עוד במאמר הבא :


6) יתרון האמונה כנקודת מוצא

על מנת להיטיב ולהסביר נקודה זו הבה נתחיל בכך שנעשה חיתוך השוואתי ראשוני בין שלוש צורות "קיום" אנושי בסיסיות ביחס לשאלת הימצאותו של כח עליון בעל כוונה. אלו הן: המאמין, האתאיסט והאגנוסטיקן.

לשיטתנו, כמעט כל אדם מהשורה הקורה לעצמו "אתאיסט" - היינו אדם השולל קיומה של ישות אלוהית "תבונית" אשר אחראית על בריאתו של העולם הזה – מקבל על עצמו שלא מדעת את היותו "מדעיסט" – כלומר אדם אשר מקבל את ההסבר המדעי בשלמותו לאותו קיום (מופרך) שלנו כאן.

​​ההבדל בין השניים מתמצה בשאלת ההתעניינות של אותו כח בפאר יצירתו. ובהבדל מהותי זה בא לידי ביטוי גם פער ראשוני חשוב בין תפיסות המציאות התורנית והמדעית - מרכז היקום על פי הגישה התורנית או גרגר אבק חסק חשיבות, מרחף ללא כיוון (מלשון כוונה) ברחבי החלל.

שונה היא נקודת ההשקפה האגנוסטית – האגנוסטי הינו אדם אשר אינו שולל ואינו עונה בחיוב על שאלת הימצאותו של האלוהים – בכך הוא אמנם מודה במגבלותיו של השכל האנושי ככלי בלעדי לספק לנו תשובות אשר הינן, מעצם היותן, נמצאות מחוץ לתחום השגתו, אך לרוב הוא נשאר בקביעת חוסר הידיעה הזו. 

זוהי גישה מעניינת וטובה – אולם כאן נחמד יהיה לאפשר ניסוי מחשבתי קצר בכדי להשתמש באותו הכלי - אשר איתו (ואין בלתו) מנתח האגנוסטי את שאלת האמונה - כלומר השכל עצמו, בשאלת התועלת אשר קיימת בקבלת ההנחה: "יתרון האמונה כנקודת מוצא".

אנחנו מאמינים שבניסוי מחשבתי פשוט זה יכולה גם להימצא תשובה מסויימת ליסודות ההבדל בו נגענו בעניין שאלת הקיום והיקום כפי שזו מתבטאת בעיניהם של המאמין והאתאיסט.

וזהו הניסוי: באם ניתן לקבל שעצם ההנחה בלבד בדבר קיומו של אלוה משפרת את חייו באופן אובייקטיבי של אדם מסויים – מרגיעה אותו, משקיטה את יצריו, מעניקה לו סדר במקום ובזמן של חייו – אזי ניתן לצפות שאותו אדם בהכרח יהיה מוכן לקבל בשכלו את אותו הכלי אשר ניתן לו כאן, גם אם אין נתונים אמפיריים התומכים מדעית באותו השיפור.

או במילים אחרות - יהיה זה טפשי – כלומר מנוגד להגיון – שלא לקבל את אותו הכלי כחלק ממחסן הכלים אשר עומד לרשותו של אדם במשך חייו.

מכאן יוצא שהאגנוסטי יהיה חייב לקבל את הימצאותו של האל במידה ויוכח לו (וזאת רק במידה שיאפשר לעצמו) שדי בהנחה זו בכדי לשפר את איכות חייו.

נקודות מעניינות ותוצאות מחקריות בנוגע לתועלת שבאמונה לאדם ולחברה תוכל לקרוא במאמרים הבאים:

במידה ואת/ה משתייך לאחת משתי הקבוצות 2 או 3 ומצאת את המאמר מעניין, מועיל ואולי אפילו השתכנעת שיש בה בקבלת האמונה באל יתרון של ממש במסע החיים של אדם ושל חברות אדם, יתכן ותהיה מוכן, כאדם שאתה: מערבי, מתקדם, לוגיקן, שקול ודעתן לקבל את ההנחה הזו למחסן כלי העבודה שלך. לשקוע, להעלות אבק. היא תהיה שם כשתזדקק לה.

 

7)"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" או $<1

האנושות עומדת בפני אתגרים כבירים. בימינו אנו. כאן ועכשיו.

כל עוד, אותה תודעה אנושית משותפת, אותו כח יוצר שמקורו במחשבות, המאווים, הרצונות שלנו כולנו מכוון מתוך פחד ומתוך רצון לרווח גשמי ולהגדלת הרווחים -  ננוע ע"ג מסילה אחת אשר בעיני הכותבים איננה הדרך המוארת. הטובה. האיכותית. זוהי המסילה ממנה מזהיר אותנו אותו כח המתואר בספר שמות, במעמד הכביר והנשגב ביותר שידע עם – וזאת בצורה המפורשת ביותר.

במאמר הבא תוכלו לקרוא על התפתחותו החברתית תרבותית ההסטורית  של אל הממון ממקומו ככלי שרת בידי מלכים קדמונים ועד למקומו היום כקטר המוביל את רכבת האנושות: "עגל הזהב של החברה המודרנית"


עקרונות מנחים

_$1 Logo.png
E=mc°2
פלסבו – אבל עובד