עברנו הוא הסיפור אותו אנו מספרים לעצמנו בדיעבד.

מעשי היומיום מתאחדים לכדי תמונה אחת. מאוגדות לכדי תהליך שממרום מגדל הזמן ניתן לזהות בין תתי תנועותיו סוג של שותפות גורל, צבע אחד הבולט יותר מתוך מכחולו של הצייר.

שלל התמנות והסיפורים אותם אגדנו לכדי צרור על מדף ההסטוריה מורכב רובו ככולו משלל המנצחים.

 

בתקופה בה אנו חיים נראה שלכל צד יש את האפשרות להוסיף תמונות משלו למדף ההווה. ועם יכולת בלתי נדלית של שמירת ואחסון נתונים נראה שכמעט בלתי נמנע המצב בו אין עבר כלל. מערבולת מהבהבת של תמונות וצבעים בה כל אחד תורם את חלקו, את סיפורו, את המציאות שלו, וכל הסיפורים האלו, נכתבים, נרשמים, מתועדים ונשמרים לסוג של עד בענן המהבהב הזה בו אנחנו חיים.
 

אנחנו מודעים למצב. אנחנו מבינים, אולי זו הפעם הראשונה מאז התפתחות הכתב, שההסטוריה נכתבת ע"י המנצחים. אנחנו מבינים, חשים בחושינו, כמה יחסית היא כל חווית מציאות אנושית. אנחנו תופסים שביכולתנו לשכתב את ההסטוריה של העתיד בכך שהיום, ולא בעוד 50 שנה, נמצא/נמציא סיבה ומסובב להתרחשות עכשווית ובכך נשכתב הסטוריה שעוד לא נכתבה.

אמנם ראשיתו של השקר כראשיתם של החיים, אך נדמה כי הגענו לנקודה, בה מתחוורת לנו עקבו הפגיע של הידע.

 

הגענו לנקודה בה הידע שוב חוזר להיות יחסי. סובייקטיבי. ובעיקר עניין של בחירה אישית. כמו אמונה.

כל האמיתות עליהן התחנכו דורות, אותן אנו מקבלים ללא שאלה, מהעולם העגול, דרך כח הכבידה ועד להתרחשות מסויימת שקרתה בעבר. כל אחת מהדוגמאות הנ"ל ניתנת ל"מניפולציה" מצד אחד ולסט אמונות חדש שיסביר את אותה התופעה מן הצד השני.
 

היכולת לשכתב, ליצור מציאות היא יכולת שקיימת לכל ילד עם גישה למחשב. זה נקרא פוטושופ, מסמך וורד. לא צריך יותר.

ניתן להוסיף מילה לתמונה וליצור סיפור יש מאין. ליצור עבר, ליצוק הווה. לרשום עתיד.
 

ולכל זה אנחנו מודעים עד בלי די.
 

ליחסיות של המציאות. ליחסיות של המידע. ליחסיות של האמת.

הרשמים, אשר נותרים בידינו מתוך חופן החול ואיתם ההסברים אותם אנונותנים לעצמנו בכדי ליצור סדר בכל הסיפור הכאוטי הזה - הוא הוא מה שבעבר קראנו לו ידע (אולי מתוך בורות – מתוך כך שלא הגענו לגבולות האלסטיים שלו, שנגלים לנו עכשיו במלוא הדרם) משנה את עורו חזרה לאמונה.


כך נראית תבנית החשיבה של האדם המודרני, עת הוא נחשף לסוג מסויים של מידע המעורר בו אמון:

אני מאמין שידע מסויים זה יש בו סוג מסויים של אמת.

אני מאמין שכן הידע הזה מתאים ברמה גבוהה לחוויה שלי את המציאות.

אני מאמין בנכונותו, ברלוונטיות שלו, וביכולת שלי להסיק מסקנות עתידיות מתוך קבלתו כאמת.


אם זאת אני חייב להיות מודע לכך שלאחרים יש את האמת שלהם, את הסיפור שלהם.

עשרות אלפי ההודעות והמודעות בעיתונים, בפוסטים, בפודקאסטים, בחדשות, בפרסומות, אותו עולם גדול ומסתובב של תמונות מרצדות כבקרוסלה ענקית מתהווה כל שניה ונבנה. ובונה.

והמקום שלי היום, יותר מבכל תקופה שקדמה לה בהתפתחות האנושית, מודע לי. ברור.

שוב חוזר לאמונה. משאיר את הבטחת הידע, את עוצמתו, את תעוזתו, מאחור. ונשאר בידוע היחיד. זה אשר ההכרה שלי מאותת על אמיתיותו.

סט האמונות שלי.

יחסיות הידע

1.png