E=mc²

_$1 Logo (3).png

היא המשוואה המדעית המוכרת ביותר בעולם.

בבסיסו של המדע קיימת האמונה, שהיקום מתנהל לפי כללים שניתנים למחקר.

​לאורך עשרות שנים חוקרים מדענים את מסתורי הקיום והיקום ומנסים להגיע לסט חוקים בסיסיים העומדים ביסוד הדברים. ככלל, ישנה שאיפה לזקק ולהפשיט את התוצאות לכדי מינימום של חוקי יסוד. בבחינת בצל שיש לקלף את שכבותיו ע"מ להגיע לאותו גרעין נסתר בודד, יחיד ומיוחד שדי בו בכדי להסביר את כל הדברים כולם.

אלו נקראים חוקי טבע.

המושג חוק טבע היה מושג מרכזי בתפיסה המדעית של המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. אולם, בתחילת המאה העשרים ירדה קרנו של מושג זה בעקבות המהפכה בכלל הפילוסופיה של המדע, שהביאה תורתו של אלברט איינשטיין ובעקבות שינוי תפיסת מושג האקסיומה במתמטיקה, בעקבות עבודותיהם של ברנהרד רימן ואחרים. מהפכות אלה שיפרו את יכולתם של המדע והמתמטיקה להסביר את עולמנו, אך בו זמנית לימדו את העוסקים בהם על מגבלותיהם של המדע והמתמטיקה ועל הצניעות והזהירות שבה איש אקדמיה צריך להציג את ממצאיו. המדענים של ימינו אינם סמוכים ובטוחים שקביעותיהם השרירותיות מתארות את היקום בדייקנות מוחלטת.

אם זאת הפונקציה הנ"ל הינה בבחינת "חוק הטבע" המוכר ביותר בעולם.

המשוואה מורכבת משלושה גורמים, שניים מהם משתנים ואחד קבוע – ואלו סימניהם:

E ; Energie

m : Mass

c : Celeritas – the speed of light

למשוואה השלכות ומשמעויות מגוונות, אחת מהן היא אחידות הבאה לידי ביטוי בין חומר ובין אנרגיה.

המשוואה קובעת למעשה שגם חומר הוא צורה מסויימת של אנרגיה.

בגוף מסויים, שמסתו באה לידי ביטוי באות m, אצורה כמות אנרגיה, הבאה לידי ביטוי באות E, ששוויה כמסת אותו הגוף כפול מהירות האור בריבוע. מהירות באור הינה מספר קבוע שגודלו כ300,000 ק"מ בשניה.

ניקח חלקיק זעיר עם מסה מינימאלית, תפוח ממוצע השוקל 150 גר', נמלה או אדם - בכל גוף אצורה כמות אנרגיה עצומה השקולה למסת הגוף כפול מספר עצום בגודלו.

נפשט את העניין שוב - המשוואה המפורסמת ביותר בעולם המדעי, משוואה שהפכה לאייקון תרבותי, סמל לתרבות ומדע גורסת למעשה שגם החומר הקשיח ביותר הינו בעצם צורה של אנרגיה. בנוסף, קושרת המשוואה את שני הגורמים הללו, נפש וגוף, אה סליחה, חומר ואנרגיה, בקשר סכמטי המראה שבכל יסוד מוצק אנרגיה עצומה הכלואה בתוכו.

משפט ידוע מתוך התלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב') קובע:

"אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן" - מתקיים למען ומתקיים בזכות.

נתבונן במציאות דרך הפריזמה של האדם הרציונאלי במאה ה21 הרי שזוהי קביעה, שאין לה על מה שתיסמך. נכון?

קביעה הזויה שאין בה ובין תפיסת העולם המודרנית דבר! נכון?!

אולם במחשבה שניה, כאשר מביאים בחשבון שכל אותו עולם נגלה, כל אותן אינספור התגבשויות של חומר הינם למעשה, כאשר מפרקים אותן ליחידותיהן הראשוניות - את אותו השולחן, את אותו הילד, את אותו הכסא, כולם, בלי יוצא מן הכלל: אטומים – ובתוכם אלקטרונים, ניוטרונים ופרוטונים. ובתוך העולם התת אטומי הזה ישנם כוחות עצומים מופעלים המחזיקים את החלקיקים הללו בסדר מסויים.

 

הכח הגרעיני החזק לדוגמא, הוא אחד מארבעה כוחות היסוד בפיזיקה (יחד עם הכח החלש, הכח האלקטרומגנטי וכח הכבידה) ו"תפקידו" להחזיק את המבנה התת אטומי בשלמותו.

תפסיק אותה אנרגיה להתקיים, אנרגיה שהיא בבחינת אקסיומה, בבחינת "חוק יסוד" – שאין לנו הסבר לקיומה (או לכוונתה) כמובן שיקרוס העולם הנגלה לתוך עצמו.

אז פלא הוא שאנשים לאורך ההסטוריה, ותינוקות בית רבן עוד היום, מודים לאנרגיה הפלאית הזו שיוצרת את העולם שלנו ומבקשים ממנה שתמשיך ותיצור אותו הלאה גם בשחר הבא?

פלא בעיני הוא גבהות הלבב שלנו - החוזים בנפלאות הבריאה בעין עצומה, בציניות, ללא טיפת ענווה.

אלו המסוגלים לומר לעצמם: אה אין כאן חידוש או קסם כלל, הרי זהו חוק יסוד, הכח הגרעיני החזק שמו. כאילו יש באותה הקביעה, באותו שם הלקוח מתוך ספר המדע לתת הסבר מפורט ושלם יותר, מנומק יותר ובעיקר כזה היכול לסמא את הפליאה ולהקהות את הכרת התודה.

אין הבדל. ואם ישנו הבדל הוא סמנטי, בין ארבעת הכוחות היסודיים לבין אנרגיה קוסמית, ובין אלוהות. הבודהה מתקיים בפרח, כפי שהוא מתקיים בתפוח ובכפית. אל לנו לנסות ולהרחיק אותו מעולמות המחשבה שאנו יוצרים בדמיוננו, אל לנו להרחיק אותו מהמילה הכתובה בה אנו ממלאים את מאמרינו.

ואל לנו להרחיקו ממעשי ידינו ומתפילותינו.